שמות פרק כז'

מאת: שמואל קאופמן

פש(ו)ט הפרק:
בחלק הראשון של הפרק אנו קוראים על עשיית מזבח הנחושת המכונה גם המזבח החיצון מפני שהונח מחוץ לאוהל המשכן. המזבח היה עשוי מלוחות עצי שיטים. צורתו מרובעת, אורכו 5 אמות, (אמה-48 ס"מ) רוחבו 5 אמות וגובהו 10 אמות (לדעה החולקת 3 אמות). בארבע פינותיו היו לו ארבע קרנות, כלומר בליטות עץ מוגבהות היוצאות מגוף המזבח. המזבח צופה כולו בנחושת. בדופן המזבח, באמה הרביעית מלמעלה עשו למזבח כרכוב, כלומר חריץ ברוחב אמה (הנכנס מעט לתוך גוף המזבח) שהקיף את כל המזבח.הכרכוב נעשה לנוי. מתחת לכרכוב עשו למזבח מכבר,

מעין רשת נחושת. רוחב המכבר היה גם כן אמה, כלומר הוא נעשה באמה החמישית מלמעלה ונמצא שקצהו התחתון הגיע לחצי גובה המזבח. המזבח היה חלול. חוברו לו ארבע טבעות ולהן הוכנסו שני מוטות עץ מצופים נחושת שבאמצעותם נשאו את הארון. כמו כן, נעשו כלים מיוחדים לצורך העבודות השונות המתבצעות במזבח וכן לצורך נקיונו.

החלק השני של הפרק עוסק בקלעים (מחיצת שש, כלומר פשתן, מחוררת) שגידרו את חצר המשכן. אורך המשכן בצפון ובדרום היה 100 אמה ורוחבו במערב ובמזרח היה 50 אמה. בצפון ובדרום עמדו 20 עמודים בכל צד, 5 אמות גובהו של עמוד, ועליהם היו פרושים הקלעים לאורך 100 אמה. לכל עמוד חישוקי כסף, ווי כסף שאליהם חוברו הקלעים ואדן נחושת. בפאה המערבית היו 10 עמודים. בצד המזרחי שבו היה פתח חצר המשכן הונחו 3 עמודים בכתף הדרומית של הפאה (סה"כ 15 אמה) ועוד שלושה עמודים בכתף הצפונית של הפאה. על 6 עמודים אלו הונחו הקלעים שהקיפו את המשכן. באמצע הפאה המזרחית הונחו ארבעה עמודים (סה"כ 20 אמה), עליהם תלו את מסך פתח שער החצר, כלומר וילון המכסה את הכניסה לחצר המשכן.

בסוף הפרק מובא הציווי להביא שמן זית לצורך הדלקת המנורה. הדלקת המנורה מתבצעת בכל לילה ושעור השמן הניתן בנרותיה צריך להספיק לכך שהנרות ידלקו מערב עד בוקר.

מעמיקים מבט:
בתלמוד מסכת שבת דף כ"ב ע"ב: "מתיב רב ששת: "מחוץ לפרוכת העדות יערוך", וכי לאורה הוא צריך? והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו! אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל."

מבאר הרב קוק בעין איה (שבת ח"א עמ' 69) שיש אורה פנימית ויש אורה חיצונית. האורה הפנימית זו אורה של תורה, אור הקדושה העליונה של השראת השכינה בישראל, זוהי האורה הבוקעת מקדש הקדשים. האורה החיצונית עניינה כל סידור חיי האומה מבחינה מעשית, פיתוח כלכלי וטכנולוגי, סדרי שלטון ומינהל תקינים, עוצמה צבאית וכו'. זוהי האורה המתבטאת בהדלקת המנורה הנמצאת מחוץ לקדש הקדשים. ללמדנו שאור התורה, אור הקודש העליון שבישראל הולך ומתפשט בהארתו על כל מערכות החיים הלאומיות-מעשיות של האומה הישראלית.

אמנם רב ששת מתפלא מה בעצם הצורך באורה החיצונית, בכל שכלול החיים החומריים של האומה, הלא עצם מהות החיים של עם ישראל זה אור ה', אור התורה, כפי שאכן מדריגה עליונה זו הופיעה בדור המדבר, שם לא היתה לעם ישראל מדינה, ממשלה, צבא, כלכלה, אקדמיה וכו' אלא היתה רק השראת שכינה וניסים גלויים ללא כל צורך בעיסוק במימדים המעשיים של החיים. מדוע אם כן מצווה התורה להדליק אורה חיצונית של מנורה מחוץ לקדש הקדשים, בנוסף לאורה הפנימית?

התשובה לכך היא כדי שיהיה יחס וחיבור בין עם ישראל לשאר העמים. הגויים אינם יכולים להיפגש עם רוממות הקדש של האורה הפנימית, אור התורה האלוקית. זהו אור שכולו ישראלי, "לא עשה כן לכל גוי", "יהיו לך לבדך ואין לזרים עמך" . אולם האורה החיצונית, כל סדרי החיים הציבוריים של חברה וכלכלה, זהו צד המשותף לנו ולשאר העמים. מתוך קישורם ושייכותם של העמים אל מדריגת האורה החיצונית שבאומה הישראלית, יוכלו לגעת מעט, להיפגש מעט עם האורה הפנימית האלוקית העליונה. החיים הלאומיים החומריים בישראל אינם מנותקים מהקדושה העליונה של עם ישראל אלא מחוברות הן האורה הפנימית והחיצונית, ועל כן האורה החיצונית של המנורה מעידה היא על השכינה השורה בישראל, אור התורה והקדושה המאיר בקודש הקדשים.